בשנה האחרונה ג'ינגלתי בין משרה מלאה בהייטקס, לימודי תואר שני, ואימוני קבוצות.
היה בזה משהו שהתאים לי, לאדם הפרודוקטיבי שבי, חייבת להרגיש כל הזמן בעשייה והתקדמות. ועם זאת- יש קיבולת של אנרגיה וגם של זמן.
בתוך הטירוף הבנתי שאני זקוקה לעוד שעות ביממה..
פז התחיל לקרוא את 'מועדון ה-5 בבוקר' באותה תקופה ובפריים טיים היה את ליאור שהחליט לקום כל בוקר עם קטיה (חתונמי) למשמרת בוקר שלה בבית החולים.. אז אמרתי לעצמי ״נו יאללה״.
מצאתי את עצמי קמה ב-6 בבוקר כדי להספיק ללמוד לפני המשרד, ולאמן אחרי.
מצאתי בחלק מהמקרים אפילו 15 דקות לתרגל, לנשום, להרהר.
המבחנים נגמרו בשלב מסוים,
עזבתי את העבודה שכל כך ניסיתי להכריח את עצמי לאהוב
והתחלתי להתמקד במה שאני באמת אוהבת
בנטייה הטבעית שלי שהייתה שם כל הזמן
וחיכתה לקבל את המקום הראשון בבמה של חיי.
הקימה המוקדמת? נשארה איתי ליום בשבוע לפחות אותו אני מקפידה לשריין בלו"ז- והפעם מבחירה יש בו שגרת בוקר שכוללת פעולות שמנעימות לי את הלב ומרחיבות את התודעה.
ולסיכום,
הרעיון בעיניי הוא לא לקום בצאת החמה,
אם עשיתם את זה ונשארתם במיטה עם הטלפון ששאב אתכם אליו.. אולי עדיף שתמשיכו לישון🙃
ההישג האמיתי הוא להתחיל את היום בנחת בלי הסחות דעת מהרשתות החברתיות, הסטרס להגיע בזמן, ותחושת האוטומט.
לממש את חלון הזמן שנוצר כדי להעניק מקום לנשימה, לתנועה, למחשבה על המקום שלי בחיים
לאן אני רוצה להגיע?
והאם איפה שאני נמצאת היום מקרב אותי לשם?
אני בוחרת לקרוא לזה מועדון ה-ME TIME
סלחו לי אם כבר יש כזה כן?
באהבה,
דניאל
Comments